הטעויות הצבאיות הגדולות ביותר בהיסטוריה חלק א'

מאז ומעולם בני אדם עשו טעויות. בין אם מדובר בטעות קטנה כמו לכתוב 2014 במחברת כשהשנה היא כבר 2015 ובין אם טעות גדולה יותר ומשמעותית כמו לקרוא למורה 'אמא' ואז להגיד 'סליחה, סבתא'. בכל אופן, הכתבה הזאת תעסוק דווקא בטעויות צבאיות גדולות שנעשו במהלך ההיסטוריה.

1. קרב תרמופילאי – 480 לפני הספירה

הקרב המדהים שנערך בין 304 (כן, היו 304, לא 300) ספרטנים שנלחמו נגד אלפי חיילים פרסים מוכר יותר היום בזכות הסרט '300' בכיכובו של ג'רארד באטלר. הוא ככל הנראה אחד הקרבות הכי מוכרים מהיסטוריית המלחמות באירופה העתיקה והוא דוגמא לאומץ, גבורה ותיכנון אסטרטגי מעולה. למרות שהיוונים הפסידו בקרב בסופו של דבר, הם הצליחו להרוג כמות עצומה של פרסים בזכות אסטרטגיה חכמה ומתוכננת מראש. לצערם של היוונים, מרגל בשם אפיאלטס גילה לפרסים את הדרך לאגף את היוונים ובכך חרץ את גורלם למות בקרב שבו נהרגו כולם עד האחרון ביניהם, מלבד שליח בודד שנשלח לבשר על ההפסד. הקרב הזה הוא היוצא דופן מבין שאר הקרבות שעליהם נכתוב מכיוון שקשה להצביע של מי הטעות. אולי הזילזול של צבא פרס בכוחות היוונים בתחילת הקרב וגרם למותם של רבים, ואולי היה זה אי הגילוי של המרגל (שזהותו לא ברורה) מצד היוונים. מה שכן, הטעות שבוודאי הייתה היא של המרגל עצמו שלא קיבל שום דבר בתמורה למידע החשוב שנתן וכל מה שעשה היה להימלט מהמקום ולבסוף להירצח.

2. קרב חרן – 53 לפני הספירה

רק בגלל שיש לך הרבה כסף ומתחשק לך לצאת למלחמה זה לא אומר שתנצח את כל הקרבות שאליהם תצא. גנרל קראסוס מרומא למד זאת בדרך הקשה. הקרב על חרן היה הקרב הראשון שארע בין האימפריה הרומית לפרסית כשבסופו הפסידו הרומאים הפסד מוחץ. למרות כמות החיילים שלהם והציוד הרב הפסידו הרומאים 'תודות' לכח פרתי קטן אך מוכשר מאוד שהונהג על ידי המצביא סורנה. החיילים הרומים לא השכילו להבין איך לנצח את הפרשים המעולים שמולם ומתו בהמוניהם. סה"כ מתו כ-20,000 חיילים רומים ו-10 אלף נשבו בעוד שכמות האבידות בצד השני הייתה לא יותר מכמה מאות.

3. הקרב על הצוקים האדומים – 208 או 209 לספירה

מבחינתנו, מרגלים תמיד היו כמו יתושים מעצבנים – אתה תהיה ממש בר מזל אם תגלה אותם לפני שהם כבר עשו את הנזק. המצביא הסיני צ'או צ'או גילה את היתוש רק לאחר שכבר עקץ אותו והתחפש ליועץ צבאי. היועץ-מרגל שלו הציע לו לקשור את הספינות העגונות שלו אחת לשניה על מנת למנוע מהחיילים החדשים שלו, שלא היו רגילים לים, מלקבל מחלת ים ובחילות. כתוצאה מכך ובדרך ערמומית הגיעו האויבים עד לספינות והעלו אותן באש. הספינות ועליהם חיילים וסוסים נשרפו או טבעו והאבידות היו רבות ובכך הגיעה מפלתה של שושלת האן.

4. קרב קרני חיטין – 1187 לספירה

אם יש משהו שאנשים שהולכים לקרב במדבר צריכים לקחת איתם זה בעיקר 2 דברים: הראשון זה מים, והשני זה היגיון. לרוע המזל, למלך גיא די ליזיניאן של ממלכת ירושלים לא היה את שניהם והמנהיג המוסלמי צלאח א-דין ידע את זה. הוא הוליך את צבאו של גיא ליזיניאן למיקום נוח לקרב ובכך כיתר את צבאו באזור ללא מים באמצע חודש יולי החם. בנוסף לכך הוא גם שרף שדות קוצים על מנת להקשות עוד יותר. הצבא של גיא די ליזיניאן נחל תבוסה מוחצת וכמעט כולו חוסל בעוד שהצבא המוסלמי סבל מאבדות קלות.

5. תבוסת הארמדה הספרדית – 1588 לספירה

כמו שאר הצבאות החזקים בהיסטוריה, כולם עושים את אותה טעות וזה עודף ביטחון ביכולת לנצח וזילזול באויב. גם במקרה הזה, המצביאים של הארמדה הספרדית היו בטוחים שהם הולכים להוריד את הצבא האנגלי על הברכיים בזכות רצף הנצחונות המדהים שלהם. פליפה השני, מלך ספרד החליט לתכנן משימה קשה מאוד לביצוע (שגם קשה אפילו היום לביצוע, כל שכן במאה ה-16) ולא היה מוכן בכלל לשמוע מה דעת המצביאים, שכשקיבלו את התיכנון, היה מאוחר מדי כדי לשנות משהו.

התוכנית המקורית של הספרדים הייתה להתקרב לספינות האנגליות, לעלות על סיפונן ולהרוג את החיילים. אך תכנון לחוד ומציאות לחוד. כשהגיעו הספרדים לפלימות' כבר חיכו להם האנגלים עם תותחים כבדים והחלה החגיגה. לאחר ימי מלחמה קשים ומלאי דם נסו הספינות הספרדיות החבוטות לעבר הנמל שם אנשים המשיכו למות מטביעה (ספינות לא כשירות), מחלות וסיבות נוספות.

בסוף הקרב, אף אוניה אנגלית לא הוטבעה ורק לאחר הניצחון של האנגלים מתו כמעט 10 אלף מהם מרעב ומחלות בגלל חוסר סיוע של האנגלים בחיליהם, שיאמר לזכות הצבא הספרדי שכן השתדל לדאוג. הקרב אמנם היה משמעותי למורל האנגלי, אך לא סיים את המלחמה בין 2 המעצמות שנמשכה גם 15 שנה לאחר מכן ללא הכרעה.

מקווים שנהניתם מהכתבה! חלקים ב' ו-ג' יוכנו בהתאם לכמות הלייקים והשיתופים שיהוו בעינינו את הביקוש לכתבות נוספות.