חייל בחיל התותחנים בצה"ל העלה אתמול (יום שישי) סטטוס בפייסבוק בו הוא שופך את אשר על ליבו על כך שצה"ל מפקיר אותו כשקיבל דלקת בגב בזמן מבצע צוק איתן וצה"ל השאיר אותו עם החוב לבית החולים וכתוצאה מכך עתיד להיכנס לכלא הצבאי.
החייל לא שיער שהסטטוס יהפוך לויראלי ותוך יממה יגיע ל-25,000 לייקים ואלפי שיתופים. את הסטטוס המקורי אתם יכולים לראות בקישור הזה, לקרוא מהתמונה המצורפת, או לקרוא מהציטוט למטה.
לפני שמעיפים אותי לכלא, אני רוצה לספר מה גרם לזה, אני באמת לא מאמין שהגעתי למצב הזה, לא מאמין שהפקירו אותי ככה…
שלום! שמי איתמר, לוחם בחיל התותחנים, גדוד נמר.
לפני שמעיפים אותי לכלא, אני רוצה לשתף משהו, חשוב שתקראו עד הסוף ותעזרו לי בשיתופים!
לפני כמעט שנה, הוקפצנו לשטח אחרי החטיפה של הנערים,
כנראה שהריחו שמשהו הולך להתפתח בקרוב, גם אני ידעתי, הייתי דרוך ומוכן ולבסוף
פרץ מבצע "צוק איתן", השתתפתי בכל האירועים, מההתחלה ועד הסוף, ירינו על עשרות מנהרות,
הפלנו עשרות מעוזי טרור, חיסלנו ופגענו במאות מחבלים ותשתיות של טרור, והכי חשוב… חילצנו מאות חיילים שנתקלו בחוליות מחבלים…
בטח שמעתם על הפגזים, אבל בתאכלס מי יודע מה קורה בפנים, בתוך התותח, מי ידע על הטען שיורה בקצב של 4 פגזים בדקה כבר 20 דקות, שכבר לא יכול לפתוח את העיניים כי הזיעה ניגרת על כל הפנים, ואין לך אפילו את השניה הזאת לארגן את עצמך, כי זאת אש לחילוץ, וזו השניה הזו, שהזמן עוצר והפגז עף ומציל את אחיי למערכה!
מי שמע על הטען שמנסה שלא להחליק על שלולית הזיעה של עצמו, הטען שלא מוותר ולא נותן לכאב גב לשתק אותו כי הוא הטען היחיד שיכול לירות בקצב אש מקסימלי.
אחרי "צוק איתן" הגעתי הביתה, הרגשתי כאב עצום בגב, הרגשתי אותו תוקף אותי, הרבה אחרי שהאנרנדלין כבר התפוגג.
באיזשהו שלב כשישבתי עם חברים שלא ראיתי חודשיים, התמוטטתי.
נאנקתי מכאבים, הרגשתי שעמוד השדרה שלי נתלש מגבי, חברים הרימו אותי ולקחו אותי למיון, שם גילו לי דלקת בגב.
קיבלתי זריקות, משככי כאבים, אנטיביוטיקה ועוד מיני סמים להקהות את הכאב, ככה המשיכו לטפל בי במיון פעמיים נוספות.
החובש הפלוגתי הרגיע אותי ואמר לי שכל עוד אני מקבל גימלים הכול בסדר ולא אצטרך לשלם שקל.
אך כעבור כמה חודשים קיבלתי 3 מכתבים בדואר, 3 חיובים על 3 ביקורים, סה"כ 2,400 שקל, ונחשו מה? הגדוד לא רצה להחזיר לי את הכסף, פניתי לקצין קבילות שהפעיל לחץ על מפקד הגדוד, אבל הוא טוען ש"פעלתי בניגוד להוראות", שהלכתי למיון על סמך דעתי והייתי צריך לדבר עם הדוקטור מראש, נורא מצטער שזה לא קפץ לי לראש באותו רגע, זה לא היה כאב ראש או קצת חום שיכולתי ללכת לביקור-רופא לחכות כמה שעות בתור, ולקבל כדור.
זה מקרה אחר לגמרי,
למרות שכעסתי נורא על ההפקרות, החלטתי לנשוך שפתיים, והגשתי בקשה למיוחדת, לצאת לעבוד ולהחזיר את החוב, בקשתי נדחתה!
פניתי שוב לקצינת הקבילות אבל הן כבר לא מתערבות בהחלטת המפקדים.
ניסיתי את מזלי פעם נוספת והגשתי בקשה למענק, שצה"ל ישלם לי 60% מהחוב, ואני כבר אשיג את השאר, איכשהו.
הייתי מוכן להתפשר בשביל למנוע את הבלאגן! אבל גם כאן, נתקלתי בדחייה כואבת, לא פחות מהכאבים עצמם.
ביה"ח שיבא התחיל לשלוח לי מכתבים שהם מתכוונים לתבוע אותי, ואני לא מאשים אותם, הם רק עושים את העבודה שלהם.
התחלתי לעבוד בסופי שבוע כשאני בבית, וגם את הימים בבית לקחו לי, ממש רגע לפני היציאה אומרים לי שאני יוצא בשישי ולא בחמישי, למרות שקבעתי משמרות, מה אני אומר לבוס שלי?
אז נפקדתי, כן, נפקדתי בשביל להחזיר את החוב שלי, אני כ"כ חסר אונים, הגעתי למצב שהאופציה היחידה בשבילי הייתה להיות נפקד בכדי לשלם את חוב טיפול הפציעה, הפציעה שספגתי במבצע כלוחם.
כך נראה צבא ההגנה בשנת 2015, אני לא מסכים להשכח, להטמע… לא הפעם. תודה על הקריאה.
התמונות נלקחו מדף הפייסבוק של החייל.
