למרות שהתאבדויות טייסים הם מקרים נדירים שלא יוצא לנו לשמוע עליהם כל כך, הם קרו יחסית לא מעט פעמים במהלך ההיסטוריה. לפחות 44 טייסים פרטיים ביצעו התאבדות עם המטוס הקל שלהם והטיסו אותו במכוון במטרה להתרסק, כל זאת ב-30 שנה האחרונות ורק בארצות הברית. כל הטייסים המתועדים היו גברים ורובם עשו זאת לאחר שחוו פרידה קשה מאישה או מחברה או התמודדו עם בעיות משפטיות או פיננסיות קשות.
לפני מס' מועט של שבועות קרה המקרה האחרון שכולנו זוכרים ועליו נרחיב עוד מעט, ובגינו החלטנו לפרסם כתבה על 8 מקרים נוספים שלא היו שונים כל כך מהמקרה המדובר.
2015: טיסה 9525 – אנדריאס לוביץ
נכון לכתיבת שורות אלו, פרטי האסון שאירע ב-24 למרץ 2015 עדיין נמצאים בשלבי חקירה ולכן נכתוב מה שאנחנו יודעים עד כה. טיסה 9525 שיצאה על מטוס מסוג A320 המריאה בשעה 10:01 מברצלונה ועליה 144 נוסעים ו-6 אנשי צוות, כולם נהרגו באסון.
זמן קצר לאחר ההמראה כשהמטוס היה יציב במסלולו יצא הטייס לשירותים (בדיעבד התברר שטייס המשנה אנדריאס לוביץ' הכניס לו חומר משתן למשקה). כשחזר מהשירותים, גילה שהדלת נעולה מבפנים, אנדיראס שישב בכסא טייס המשנה החל משנה את הגדרות הטייס האוטומטי על מנת להנמיך את גובהו באופן משמעותי ומסוכן וזאת מבלי לומר דבר. הטייס ניסה לפרוץ את הדלת תוך כדי שהוא צועק "למען השם! פתח את הדלת!" שהתלוו לאחר מכן בצעקות לחוצות עוד יותר. על פי תיעוד הקופסא השחורה, הדקות האחרונות היו שקטות והסתיימו בשבירת כנף המטוס הימנית כשאחריה צעקות הנוסעים.
בבדיקות שלאחר האסון התברר שטייס המשנה אנדריאס לוביץ' סבל מבעיות נפשיות הרבה לפני שהתקבל לתפקיד ומחברת התעופה נמסר שביצעו בדיקות רפואיות פיזיות בלבד ולא נפשיות. מקור
2. 1999: טיסה 990 – גמיל אל בטוטי
ארצות הברית ומצרים חלוקות לגבי מה בדיוק קרה באסון הזה שגבה את חייהם של 218 בני אדם. על פי החוקרים המצרים האסון היה תאונה שהתרחשה בגלל כשל מכני, אך על פי החוקרים האמריקאים היה זה הטייס הראשי, גמיל אל בטוטי שהסיט את המטוס במכוון בזויות 40 מעלות הישר אל תוך המים, טייס המשנה שלא היה נוכח באותו רגע במטוס, חזר וגילה את מה שעושה הטייס הראשי וניסה לבטל את הפעולה, אך היה מאוחר מדי מכיוון שהטייס הראשי כיבה את המנועים. על פי הקופסא השחורה מילותיו האחרונות של הטייס לפני שכיבה את המנועים ובכך חרץ את גורל 217 הנוסעים שאיתו היו "אני מניח את גורלי בידיו של אלוהים". מקור
3. 2013: טיסה 470 – הרמיניו דוס סנטוס פרננדז
שנתיים לפני המקרה של אנדיראס לוביץ אירע מקרה דומה במוזמביק. כמו במקרים האחרים, גם פה הטייס הרמיניו דוס סנטוס פרננדז הסיט במכוון את המטוס על מנת להתנגש ובכך הרג את 33 הנוסעים שאיתו. גם במקרה הזה הטייס נעל את טייס המשנה מחוץ למטוס, והחזיק את הספויילרים האחראיים על ניווט המטוס מטה עד הרגעים האחרונים של התיעוד. מניעו של הטייס לא ידוע עד היום. מקור
4. 1997: טיסה MI185 – צו וואי מינג
בשנת 1997, טיסה שיצאה מאינדונזיה בשעה 3:23 בצהריים לכיוון סינגפור החלה בהמראה כשמזג האוויר היה נאה והמטוס היה כמעט חדש. המטוס היה יציב על גובה 35,000 רגל כשלפתע צלל במהירות למטה והתרסק עם חרטומו אל תוך נהר, בכך נהרגו 104 יושבי המטוס.
עוצמת ההתנגשות הייתה כל כך חזקה ששבר המטוס הגדול ביותר שנמצא לאחר מכן היה באורך 3 מטרים בלבד והמחלצים לא הצליחו למצוא גופה אחת שנותרה שלמה.
בחקירה שלאחר מכן קמו טענות שמדובר בהתאבדות של הטייס צו וואי מינג שלא היה ניתן להוכיח מכיוון שהקופסא השחורה הפסיקה לעבוד כשהמטוס החל לצלול, אך המניע היה ברור. בימיו האחרונים היה שרוי הטייס בבעיות כספיות קשות וזמן קצר לפני התאונה הוא רכש ביטוח חיים שיציל את אשתו וילדיו מהחובות שישאיר לאחר שימות. לאחר הבאת האישורים הנכונים אושרה הפוליסה שלו באותו היום בו התאונה התרחשה.
5. 1999: כריס פאצווה
ב-11 באוקטובר 1999 המריא כריס פאצווה עם מטוס ATR-42 ריק מנוסעים והחל לחוג באוויר במשך כמעט שעתיים תוך כדי שהוא מודיע בקשר שהוא הולך להתאבד. הוא ביקש לדבר עם מנהל חברת התעופה שבה הוא עבד ואיים שיתנגש עם המטוס הישר אל תוך בניין המשרדים של החברה. לאחר שהוסבר לו שיש אנשים בתוך הבניין הוא החליט להתנגש ב-2 מטוסים אחרים מאותו הסוג, שניהם של אותה החברה, ובהתנגשות גרם לפיצוץ בו נהרג, וגרם לכדור אש שהרס את שלושת המטוסים.
בחקירת המקרה התברר שהטייס הושעה מתפקידו בגלל שלא היה כשיר להטיס יותר ואף איים שיתאבד אך אף אחד לא לקח את איומיו ברצינות. לאחר שפוצצו 3 מטוסים מצי החברה, כל מה שנשאר לה הוא מטוס אחד מסוג BAe-146 שלא עבד ממילא בגלל בעיות טכניות. מקור
6. 1982: טיסה 350 – סייג'י קאטאגירי
בשנת 1982, קפטן קאטאגירי, בן 35, החליט להעביר 2 מהמנועים של המטוס למצב אחורי, דבר שגרם למטוס לאבד גובה במהירות. מתוך 174 הנוסעים מצאו את מותם כתוצאה מכך 24 מהם.
על פי דיווחים, הטייס סבל מבעיה נפשית בזמן הטיסה ובכה הרבה תוך כדי שהוא מבצע פעולות על מנת לרסק את המטוס. טייס המשנה והטכנאי שאיתו ניסו לעשות כל מה שאפשר על מנת למנוע מהמטוס להתרסק אך למרות כל מאמציהם המטוס נפל אל תוך מים רדודים בנהר טוקיו. ברגע שהמטוס עצר, קאטאגירי היה הראשון לקחת את אחת מסירות ההצלה והחל לטעון שהוא אחד מאנשי הצוות האחרים על מנת למנוע זיהוי.
וכמו במקרים אחרים, רק לאחר המקרה שמו לב לכל המקרים בהם היו צריכים לנחש שהטייס לא היה בריא בנפשו. במקרה אחד הוא התקשר למשטרה על מנת שיעשו חיפוש בבית שלו מכיוון שהיה בטוח שהבית שלו מלא בהאזנות, דבר שהתברר כלא נכון, ובמקרה שני הוא נשלח לחופשה למשך חודש לאחר שיועץ לו על ידי הקולגות ללכת לטיפול פסיכולוגי כשלבסוף חזר לעבוד.
בסופו של דבר, הואשם הטייס ברשלנות מקצועית ובגרימת מוות אך זוכה מפאת היותו לא שפוי. מקור
7. 1994: טיסה 630 – יונס קיאתי
בשנת 1994 טייס בטיסה 630 של חברת Royal Air Maroc ממרוקו גרם למותם של 44 נוסעים ואנשי צוות כשריסק את המטוס שהטיס בגלל אהבה נכזבת. טייסת המשנה, סופיה פיגוגוי, ניסתה לשנות את פעולות הטייס הראשי אך ללא הועיל. מילותיה האחרונות היו "הצילו! הצילו! הטייס…" לפני שנקטעה מהקו.
בחקירה שלאחר המקרה היה ניתן להבין בבירור שהטיס ניתק את הטייס האוטומטי וריסק את המטוס במכוון. בין ההרוגים במטוס היו אמריקאי אחד, נסיך כוויתי ו-8 איטלקים. מקור
8. 2012: בראיין ג'י הדגלין
בשנת 2012 גנב בראיין ג'י הדגלין מטוס לאחר שהואשם בחשד לרצח חברתו לשעבר בדקירות סכין. בראיין ניווט את המטוס למרכז מסלול ההמראה והחל בתנועה כשלבסוף שם קץ לחייו ביריית כדור בראשו. המשטרה העריכה שבראיין ניסה להמריא עם המטוס אך כחלק מתהליך ההמראה הוא גרם לשבירת כנף המטוס ומערכת הבטיחות לא איפשרה לו להמריא במצב כזה. מקור
9. 1976: ולדימיר סקרוב
מוקדם בבוקר ה-26 לספטמבר 1976, טייס בשם ולדימיר סקרוב לקח מטוס קל ללא אישור המראה והמריא איתו לשמי נבוסיבירסק, רוסיה. הוא החל חג מעל העיר במשך זמן מה בגובה נמוך כשלבסוף התנגש בבניין מגורים. המטוס התנגש בבניין בין הקומות השניה והשלישית ויצר חור גדול שחדר גם לחדר המדרגות. סקרוב עצמו נהרג וגרם לשריפה שגבתה את חייהם של 4 אנשים נוספים בבניין.
בחקירה התברר שבאותו הבניין גרה אשתו לשעבר עם ילדה וסקרוב עשה זאת על מנת לנקום, אך לא היא או אדם מקורב אחר לשניהם היה בבית באותו הזמן. מקור
